תקנון ניצנים תשפ"א

ארנון והתקנון/ תלמה אליגון רז ובינה טליתמן
תשמעו איזה מין טיפוס הוא ארנון:
הוא עושה רק מה שצריך לפי התקנון.
הוא מציית רק לחוק הכתוב,
רק מה שכתוב בעיניו הוא חשוב.
למשל: את האשפה הוא זורק לסל,
ולא דורך על דשא בכלל.
בקולנוע לא מפצח גרעינים,
ובין שתיים לארבע לא מפריע לשכנים.
אבל בחמש הוא מקיש במצלתיים,
עד שלכל השכנים מתפוצצות האוזניים.
כשמישהו מבקש ממנו לשתוק,
הוא עונה: "זה בסדר לפי החוק".
וכשאבא פונה אליו:
"לך לחנות ותביא בבקשה חלב",
הוא עונה: "אני לא חייב".
לבית הספר הוא אף פעם לא מאחר,
אבל לא מגיע בזמן לחבר.
ואם מישהו שואל אותו: "איפה רחוב סנהדרין?"
הוא עונה: "אני לא מודיעין!"
הוא עובר את הכביש רק במעבר חציה,
ומושיט את היד- סימן לפניה.
הוא עוצר ברמזור אדום,
אבל אף פעם לא מברך שכן לשלום.
כן, ארנון באמת ממלא את כל החוקים,
הוא הילד הכי חוקי שאני בכלל מכיר.
אז למה אין לו אף חבר וידיד בכל העיר?